ברכות פרק א, פסקה יז

כדתניא: "עד יעבור עמך ד'" – זו ביאה ראשונה, "עד יעבור עם זו קנית" – זו ביאה שניה.

ביאור הגמרא:

הגמרא מחלקת את הפסוק משירת הים לשני חלקים: הנושא של המילים "עד יעבור עמך ה'" הוא כניסת עם ישראל לארץ בתקופת יהושע בן נון לאחר יציאת מצרים. ואילו הנושא של המילים "עד יעבור עם זו קנית" הוא כניסת עם ישראל לארץ בתקופת עזרא ונחמיה והקמת בית המקדש השני.

 

ביאור

נראה שיש יתרון מצד הסגולה הנמצאת בישראל מצד קדושת הנפשות, ויש יתרון מצד המעשים.

יש לעם ישראל נקודת יתרון הנוגעת לעצם סגולת ישראל הקשורה לקדושתם העצמית, ויש נקודת יתרון הנוגעת למעשים הטובים שנעשים על ידם ולשמירת המצוות.

ונראה שבביאה ראשונה שתכלית הקדושה היתה אז בית הראשון, היתה קדושת הסגולה גדולה מאד, שהיתה השכינה שורה בהם בגלוי וכיוצא בזה.

בכניסת עם ישראל לארץ לאחר יציאת מצרים היתה הקדושה גלויה מאוד ודבר זה התבטא בבית המקדש אשר השכינה היתה שורה בו באופן גלוי.

ובית שני היתה קדושת הסגולה קטנה לערך הבית הראשון, אבל הי' בה קדושת המעשים גדולה, שבו היו אנשי כנסת הגדולה, ונתרבו כמה מצות דרבנן, שזהו הכל קדושת המעשים. אלא שקדושת הסגולה לא היתה גדולה כל כך כבבית ראשון.

לעומת זאת בזמן בית המקדש השני, סגולת ישראל לא היתה כה גלויה אך היתה התעצמות של קדושת המעשים והמצוות. קדושת המעשים התבטאה בין השאר בהוספת מצוות על ידי אנשי הכנסת הגדולה.

על כן אמרו חז"ל בפרק קמא דיומא ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קצם. פירוש שראשונים היה החסרון שבהם במעשים שהם מגולים, אבל בעצם כח קדושת סגולת נפשותם היו רמים מאד, על כן היה התיקון נח בהם.

חז"ל אמרו במסכת יומא שהראשונים עוונם היה בגלוי ולכן גם קץ גלותם היה גלוי וידוע מראש, ואילו האחרונים שחטאו בסתר ועוונם לא היה גלוי, גם קץ גלותם אינו ידוע.

פירוש דברי חז"ל אלו הוא שחסרונם של הדורות הראשונים היה בצד הגלוי של המעשים, אבל בקדושה הפנימית ובסגולת נפשם, הם היו במדרגה רוממה מאוד. ומכיוון שהחיסרון הוא רק בצד החיצוני, הרי שהתיקון הוא קל יותר.

ואחרונים שהחסרון בהם היה מצד מיעוט הקדושה הפנימית, וזהו לא נתגלה עוונם, אע"פ שבגלוי היה נראה מעשיהם יותר טובים, מכל מקום לא נתגלה קצם. כי לתקן כח הסגולה הפנימית כשמתחסר, צריך זמן יותר גדול והשתדלות יותר נשגב.

לעומת זאת, הדורות האחרונים, של בית המקדש השני, היו חסרים דווקא בצדדים הפנימיים ובקדושה הגנוזה. כלפי חוץ, בעולם המעשי, היה נראה שהם במעלה טובה יותר מאשר בבית ראשון, אך הריקבון הפנימי היה עמוק יותר ועל כן גם התיקון הוא ארוך יותר ודורש מאמץ משמעותי הרבה יותר.

על כן אמר עד יעבור עמך, שמתיחסים אליך מצד עצמם וסגולתם זהו ביאה ראשונה.

על פי ההבדלים אלו בין בית ראשון לבית שני ניתן להבין את דרשת חז"ל על הפסוק משירת הים:

לגבי בית ראשון נאמר "עד יעבור עמך". העם נקרא עמו של הקב"ה וזה ביטוי לסגולת ישראל הפנימית.

עד יעבור עם זו, שאינם כל כך מתיחסים אליך, שהקדושה נתמעטה מצד הסגולה, ומכל מקום קנית, יש בהם קנין מצד פעולת המעשים הטובים, זו ביאה שניה.

ואילו לגבי בית שני נאמר "עד יעבור עם זו". לא מובלט כל כך הקשר שבין העם לבין ה'. הקדושה הפנימית נתמעטה ואינה מתראה כל כך. אך בכל אופן כתוב שאת העם הזה "קנית". העם הוא קנין של ה', והקניין הזה מתבטא בקדושת המצוות והמעשים הטובים.